פירוש המנחה של סורה אלפתיח
נסורה אל-פתיחא:
'ריבונו של עולם * הכי חסד, הכי רחום * בעל יום הדין * אתה עושה אנחנו עובדים ואתה ה' השבח לך
אנו מבקשים עזרה * הדריכו אותנו בדרך הישר * דרכם של מי שעשיתם חסד * לא מזעם
הם לא תועים".
'אדוני, השבח לאל העולמות', כלומר להלל את אלוהים על תכונותיו, כולן תיאורי שלמות וחסדו.
בתוך ובארצי, הדתי והפנימי, הביטוי החיצוני, הוא משבח אותו, שלעבדיו יש רומן.
הוא ראוי לכך בלבד, כי הוא המרומם, בורא הבריאה, האחראי לענייניהם, המטפח של כל יצירתו.
חסדו, ושומריו באמונה ובמעשים ישרים.
הרחמן ביותר, כלומר מי שרחמיו משתרעים על כל הבריאה, הרחמן ביותר, כלומר המאמינים, והם שני שמות של
שמות האל הכול יכול.
בעל יום הדין, כלומר ה' לבדו הוא הבעלים של יום התקומה, והוא יום הגמול על המעשים.
ביום ההוא יכרתו כל הרכוש וכל האנשים יהיו שווים.
את זה אנחנו סוגדים ואתך אנחנו מבקשים עזרה
העניינים שלנו, כל העניין בידיים שלך, לאף אחד אין משקל אטום ממנו.
ובפסוק זה יש ראיה שאסור לעבד להוציא כל סוג של פולחן כגון תחנון.
בקשת עזרה, שחיטה וביצוע תוואף הם רק לשם ההתבודדות, שבה ריפוי הלבבות ממחלת ההתקשרות לזולת אלוהים, ומתוך כך.
מחלות של צביעות, פליאה וגאווה.
"לוו אותנו בדרך הישר"
הנכון, ואנחנו נחושים בו עד שנפגוש אותך, וזו דת האסלאם, שהיא הדרך הברורה המובילה אל
להנאתו של אלוהים ולשמיים שלו, אשר צוין על ידי חותם שליחיו ונביאיו, שהוא מוחמד עליו השלום.
אין דרך לאושר העבד אלא ישר עליו.
'דרך אלו אשר נתת להם ברכות', שהיא דרכם של אלו אשר נתת עליהם חסד , של הנביאים, האמיתים והקדושים.
והצדיקים, הם אנשי ההדרכה והיושר.
'לא בעלי הזעם, *ולא ההולכים שולל', כלומר, להפוך אותנו לאלו שהלכו בדרכם של בעלי הזעם,
מי שידע את האמת ולא פעל בה, או שסטה מהדרך מלכתחילה ולא ידע אותה ולא פעל בה.
התיאור של הכעסים עליהם חל על היהודים, כי ידעו את האמת והתרחקו ממנה מתוך יהירות.
הוא תיאר את המוטעים, ולכן הם נוצרים, כי הם טעו בדרך ונכנסו לאמונות טפלות גדולות וסטו מהדרך.
למידע, הנוצרים קרובים יותר לאמת מאשר היהודים, כפי שאלוהים אמר עליהם בסורת אל-מיידה:
״תגלה שהאנשים העוינים ביותר לאלו המאמינים הם היהודים ואלה שעובדי אלילים, ותגלה שהם הכי קרובים אליהם.
ביניהם זה נוצרים, אמרו: המאמינים מיועדים לכהנים, ושהם רואים בו בנאי.
הם יהירים * וכשהם מזילים דמעות מזרימת עיניהם מה התגלה לשליח ואתה רואה.
הם יודעים מהאמת, הם אומרים, אדוננו, האמנו, אז כתוב אותנו עם העדים * ומי שמאמין באלוהים, ואין לנו
אכן, האמת והתקווה הגיעו אלינו מידם של צדיקים * ולכן שכר להם אדוננו בלהבה על מה שאמרו
גנים שתחתיהם זורם היום, לשכון בהם, ולכם יהיה שכר הרשעים.
ופירוש הפסוקים הללו הוא שאמר הקב"ה לנביאו מחמד (ויברכוהו ה' וייתן לו שלום):
אנשים עוינים את אלה שמאמינים בכם, מאמינים בכם והולכים אחריכם, היהודים; העקשנות שלהם, הו שליח, חמורה יותר ממה שתמצא
בעקבות עלי, יהירותם והכחשתם, סגידה, מלבד אלוהים, עם שותפים לשייכים לאלה שהם גם לאמת,
עובדי אלילים ואחרים.
הידועים, והם נוצרים, אמרו: אלו הקרובים ביותר למוסלמים מאוהבים, ותמצא אותם, אמר: אז.
נוצרים, כי הם מלומדים ומתפללים, והם צנועים ואינם מתנשאים בקבלת האמת.
אלו הם שקיבלו את המסר של מוחמד, יברך אותו ה' ויתן לו שלום, האמינו בזה ונכנסו לאיסלאם.
מה שמעיד על קרבת חיבתם למוסלמים הוא שקבוצה מהם עלתה על גדותיה בדמעות כששמעה
התגלה מאלוהים הכל יכול, והם האמינו באלוהים והלכו בעקבות שליחו, אז הם נכנסו לקוראן, והיו משוכנעים שזה נכון בי.
ולשליחיו במונותאיזם, לאלוהים, כלומר, הם מעידים, מי שהוא לאלוהים, והם מתפללים לאסלאם.
מסר, והעיד על אשרור והכחשה של האומות הקודמות.
וכן אמרו: איזו אשמה יש לנו באמונתנו בה' ואמונתנו באמת שהביא לנו מחמד, ה' יתברך וייתן לו שלום?
השלום הוא מאלוהים, ואנו הולכים אחריו, ונכנסים לדתו, כי המשיח קרא לעמו להאמין במוחמד אם
אלוהים שלח אותו לאנשים, והמסר שלו משלים למסר המשיח, אז איזו אשמה יש לנו בעקבותיו, על כך שאנחנו הולכים אחריו?
כניסה לאסלאם תעניק לנו את הכבוד לציית לנביאים, ישוע ומוחמד, ולהיכנס לגן העדן
אנו הולכים אחריו ונכנסים לדתו, כי לא צייתנו לנביאים, ישוע ומוחמד, וחשפנו את עצמנו לזעם של האל הכול יכול.
כל יכול, ומגיע לנו להיכנס לאש.
אז אלוהים גמל להם על מה שהם אמרו על הגאווה שלהם להיכנס לדת האסלאם, וביקש מהם להיות עם העם
הצדיקים יזכו לכך בגנים שתחתיהם זורמים נהרות, והם ישארו בהם בלי לצאת מהם.
ואין הם מתרחקים ממנו, על טובתם באמירה ובעשייה.
***
תודה לאל שזה נאמר.
נכתב על ידי מג'יד בן סולימאן
majed.alrassi@gmail.com
טל': 00966505906761
